בדיקת ציסטוגרפיה – דלקות בשתן

שלום רב, במענה לשאלתך הנושא מורכב מאד. אענה בקצרה באופן כללי. כליה מושתלת יכולה לשרוד שנים רבות אך ברוב המקרים תיפקודה עלול במשך הזמן לדעוך ואז יש צורך בהשתלה חוזרת או בטיפולי דיאליזה. קצב דעיכת התיפקוד משתנה ויכולה לקחת שנים רבות . צריך לברר את מצב התיפקוד הנוכחי על מנת לשער מה יקרה בעתיד. סכנת זיהומים קיימת אבל בהחלט פוחתת עם השנים וכמעט ואינה מגבילה בחיי היום יום לאחר מספר שנים ממועד ההשתלה. במועד זה כמות התרופות מדכאות חיסון יורדת למינימום. היכולת להרות קיימת, היא פחותה במקצת הפריון בנשים בריאות. גם כאן הרבה תלוי ברמת תיפקוד השתל הכליתי. יש להתאים את התרופות מדכאות החיסון כדי למנוע פגיעה גנטית בעובר. ההריונות במושתלות כליה כרוכים במידה גדולה יותר של סיבוכים וזקוקים להשגחה רפואית רצופה ועדיין מספר מכובד של הריונית מסתיים בהצלחה. מקווה שעניתי על מירב השאלות

לא קיימות הנחיות של ממש בנושא. ההגיון אומר שכדאי לעכב הליכה מעון שכן זה מפחית סיכון לתחלואה מדבקת וכן לא נגרם נזק חברתי בגיל הצעיר. צריך לברר מה עמדת הנפרולוג

התרופות בקבוצת NSAID (נוגדי דלקת לא סטרואידים) כגומת וולטרן, אתופן, ארקוקסיה, נקסין, איבופרופן ואחרות, יכולות לגרום לאי ספיקת כליות כרונית בשימוש ממושך וקבוע במשך שנים. במצבים של חוסר נוזלים, התרופות יכולות לגרום לאי ספיקת כליות חריפה. התרופות יכולות להחמיר אי ספיקת כליות אצל חולי מחלה כליות כרונית, וכן לפגוע ביעילותן של תרופות להורדת לחץ הדם. בדרך כלל, שימוש בצורה מבוקרת לא אמור לגרום לבעיה. ישנם מקרים בודדים של תגובה אלרגית לתרופות האלה המשפיע על הכליות בצורה חריפה גם כן. במצבה של השואלת, כשיש כבר ירידה בתפקוד כלייתי, רצוי להעדיף תרופות אחרות לשיכוך כאב.